חשיפה לעישון והחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים

מזה שנים רבות ידוע כי חשיפה לעישון, המכונה גם עישון פאסיבי, מזיקה לבריאות וקשורה לשורה ארוכה של מחלות.

מדובר בנושא טעון במיוחד מאחר שאנשים מעשנים מסכנים את בני זוגם, ילדיהם, עמיתיהם לעבודה ועוברי אורח תמימים, וכופים עליהם סביבה מזיקה ורעילה.

על כן, לפני יותר מ- 30 שנה כבר נחקק חוק המגביל את העישון במקומות ציבוריים, ומאז הורחב ותוקן מספר פעמים.

אחת מהשלכותיו של החוק, היא שאנשים מעשנים מוצאים את עצמם נדחקים לפינה, ולבסוף מחליטים כי הגיעה העת להפסיק לעשן לחלוטין.

נזקים הקשורים בחשיפה לעישון

ראשית, חשוב להבין כי העשן שמגיע לריאותיהם של מעשנים פאסיביים מורכב מעשרות רבות של כימיקלים רעילים, ולמרות שחומרים אלו נמהלים באוויר הם בהחלט מזיקים.

כל אדם השוהה בקרבת מעשנים מכיר את ההשפעה המיידית, המתבטאת בין היתר בכאבי ראש, בחילות וגירויים בעיניים.

מעבר לכך, העישון הפאסיבי נמצא קשור במגוון רחב של מחלות מסכנות חיים, ולמעשה כמעט אלפיים אנשים נפטרים בכל שנה בארץ כתוצאה מהן.

על הרשימה הארוכה של מחלות וסיכונים נמנים שבץ, מחלות לב, סרטן הלבלב, הכליה, צוואר הרחם, שלפוחית השתן, הריאות, המעי הגס והלוע.

קבוצות סיכון של מעשנים פאסיביים

המחלות המתוארות לעיל עשויות לפגוע בכל אחד, אך באופן מיוחד מצויות בסיכון מספר קבוצות:

• בני זוג של מעשנים נמצאו בסיכון גבוה יותר ללקות באוטם שריר הלב, במחלות לב ובסרטן הריאה.
• ילדים ותינוקות שהוריהם מעשנים מצויים בסיכון גבוה לפיתוח מחלות רבות, ביניהן דלקת ריאות, אסטמה, דלקת סמפונות, ברונכיטיס וגידולים במוח, וכמו כן הם סובלים יותר משיעולים, פגיעות באוזניים ובכלי הדם, האטת התפתחות ואף ממוות בעריסה.
• אנשים החשופים לעישון במקום עבודתם מצויים בסיכון גבוה לפיתוח סרטן הריאות, ובסיכון גבוה במיוחד מצויים מלצרים במסעדות, בפאבים ובבתי קפה.

חוק העישון במקומות ציבוריים בישראל

בשנת 1983 החליטה ממשלת ישראל לפעול למען הפסקת עישון במקומות ציבוריים.

על כן, באותה שנה נחקק החוק למניעת עישון אשר בו מפורטת רשימת המקומות האסורים לעישון, לצד חובותיהם של בעלי המקום, קנסות ועונשים, וסמכויות נציגי החוק.

לאורך השנים עבר החוק מספר שינויים והוספו לו תקנות והרחבות המטילות אחריות גדולה יותר על בעלי עסקים, מגדילות את הקנסות ומרחיבות את רשימת האיסורים.

חוק העישון במקומות עבודה

כאמור, עובדים במקומות תעסוקה חשופים במיוחד לנזקי עישון פאסיבי ומצויים בסיכון גבוה לפיתוח מחלות.

על כן, החל משנת 1994 אסור העישון במקומות תעסוקה בישראל, מלבד באזורים ייעודיים לכך שחייבים לעמוד בקריטריונים נוקשים.

מלבד זאת, בעלי המקום מחויבים בהצבת שילוט נאות ובפיקוח על הנעשה במתחמם, כאשר הם עצמם חשופים לביקורים של פקחים ושוטרים ללא התראה מוקדמת.

אי הקפדה על הנהלים עלולה לעלות בקנסות גבוהים, בתביעות פיצויים אזרחיות ובהתפטרות עובדים הנחשבת כפיטורין.

חוק העישון במסעדות ובתי קפה

מסעדות ובתי קפה נמנים אף הם על רשימת המקומות האסורים בעישון, אך לאורך השנים התגלו בעיות רבות בהקפדה על החוק ובאכיפתו במקומות אלו.

לכן, בשנת 2012 נכנסה לתוקף הרחבה הקובעת כי אסור לעשן במקומות ציבוריים במרחק של 10 לפחות מן הכניסה. כך נסתם הגולל על האפשרות לעשן במרפסת של בית הקפה או המסעדה, ובעליהם נדרשים לחשיבה מחודשת לאור הקנסות הגבוהים.

התייחסות הציבור לחוק

לאורך השנים נחלקה התייחסות הציבור כלפי החוק לשניים, כאשר המעשנים חשים נרדפים ולכן מתנגדים לו, ואילו הלא מעשנים תומכים בשמירה על בריאותם.

יחד עם זאת, עם התגברות המודעות לנזקי העישון לצד עליית המגמה הבריאותית בישראל, חל שינוי בעמדתם של המעשנים.

לדוגמא, בסקרי דעת קהל שעסקו ביישום החוק במקומות עבודה, הביעו יותר מ-80% מקרב המעשנים תמיכה במהלך.

הדבר נכון גם לגבי הקפדת הציבור על החוק, כשבתחילה נטו מעשנים להתעלם מהתקנות ולעשן בעיקר במקומות ציבוריים כמו בתי קפה, בתי חולים ומסעדות.

בהמשך, עם הגברת האכיפה, התמעטה התופעה כך שכיום כמעט ולא רואים אנשים המעשנים במקומות ציבוריים.

השפעת החוק על מעשנים

כאמור, ההגבלה המתמשכת והגוברת על עישון במקומות ציבוריים, הובילה לתחושה של רדיפה ולהתרעמות בקרב מעשנים.

ואולם, ככל שהפכה ההתנהלות החדשה לנורמה, כך גברה המודעות גם בקרב מעשנים לפגיעה הסביבתית והבריאותית של הרגליהם, לצד אי הנעימות מפני גרימת נזק וההפרעה לאחרים.

על כן, יותר ויותר מעשנים בישראל מרגישים כי הדרך לצאת מהפינה אליה נדחקו עוברת דרך גמילה מעישון בכלל.

מגמה זו מתבטאת בעלייה מתמדת במספר האנשים שפונים למכוני הגמילה הפועלים בישראל.